^א בְּבׇ֨רְחֲךָ֔ =ל1?,ש,ק3,ו ושיטת-א וכמו כן בתיגאן ובדפוסים
• ל=בְּבָרְחֲךָ֔ (אין מתיגה)
• הערות ברויאר והמקליד
• סימנים ומכון ממרא

^ב וַֽיְהִי֙ =ו,ק3 ושיטת-א וכמו כן בתיגאן
• ל,ל1,ל-מ?,ש=וַיְהִי֙ (אין געיה)

^ג סְבִיב֣וֹתֵיהֶ֔ם =ל1,ש,ו,ק3,ה,ש2 ומסורות-א,ל וטברניות ומ״ש (כתיב מלא וי״ו) וכמו כן בתיגאן
• ל!=סְבִיבֹ֣תֵיהֶ֔ם (כתיב חסר וי״ו)

^ד שִׁמְךָ֨ =ל
• הערת המקליד (בטעם קדמא) בניגוד ל-BHS <שִׁמְךָ֙> בטעם פשטא בטעות

^ה • בתצוגה כאן משולבים שתי מערכות של טעמים, מערכת שבה המלים ״ויהיו בני יעקב שנים עשר״ מהוות פסוק נפרד, ומערכת המצרפת את הכל לפסוק אחד.
• מספור הפסוקים בהמשך הפרק הוא לפי המערכת המצרפת את הכל לפסוק אחד.
• במלים שבהן יש הבדל בין טעמי שתי המערכות ושני הטעמים מופיעים באותה אות של המלה, בדרך כלל מוצג הטעם מן המערכת של פסוק אחד לפני הטעם מן המערכת של שני פסוקים. אולם במלה אחת (״יִשְׂרָאֵל״) מגבלות הפונטים גורמות לכך שנהפך הסדר.
• לתצוגה המפרידה בין שתי מערכות הטעמים שבפסוק זה, עיינו במהדורת מקרא על פי המסורה.

^ו רְאוּבֵ֗֔ן =ש ומ״ש (רביע ואחר כך זקף קטן); מ״ק-ש=<זה הפסוק יש לו שני טעמים טעמ׳ קדמ׳ ראוב֔ן כַ֕ הָ֖ה לֶ֣ בִ֑ מ֖ אֵֽל׃״>
• ל,ק3,ה,ש2=רְאוּבֵ֔+ב֗ן (רְאוּבֵ֔֗ן) (זקף קטן ורביע בהיפוך סדר הופעת הטעמים)
• ברויאר היה בספק אם הרביע קיים בכתי״ל, אבל מעיון בכתב⁠־היד מתברר שכן (וכך קבע גם דותן).

^ז ‹פפ› יש כאן רווח של שורה ריקה בכתבי⁠־היד ל,ש,ק3. לפי מערכת הטעם העליון, הרווח הזה של פרשה פתוחה נמצא באמצע הפסוק.

^ח ‹סוף פסוק› =ש (נקודותיים של סוף פסוק לטעם התחתון) וכך במהדורות ברויאר.
• ל,ק3=אין נקודותיים של סוף פסוק, וכמו כן במ״ג דפוס ונציה ובדפוסים הישנים וקורן; וכך אצל דותן ומג״ה וסימנים.

^ט וְיִשָּׂשכָ֖ר =ל,ש,ק3
• ברויאר ציין ספק אם השי״ן דגושה בכתי״ל, אבל מעיון בצילום בהגדלה מתברר שכן, וכן דעתו של דותן

^י וּזְבֻלֽוּן =ל1,ש,ו,ק3,ה,ש2 ומסורות-א,ל וטברניות ורמ״ה (כתיב חסר וי״ו ומלא וי״ו)
• ל!=וּזְבוּלֻֽן (כתיב מלא וי״ו וחסר וי״ו)